גזר דין בתיק ת"פ 46526-07-10

1.         הנאשם כפר בתחילה במיוחס לו, אך בטרם שמיעת ראיות הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון בעניינו. בסופו של יום, הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המקורי בביצוע עבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין] בכך, שביום 20/07/10 החזיק לבדו או עם אחרים, במחסן המצוי בשטח פתוח השייך למשפחה, בשני אקדחים מסוג FN  וזיגזאוור ובהם מחסניות תואמות, וכן מחסנית תואמת נוספת לאקדח ה - FN. 

2.         במסגרת ההסדר, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, כאשר התביעה הגבילה עצמה לעתירה לעונש ראוי של 13 חודשי מאסר בפועל.

            ייאמר כבר, כי לאור התרשמות קצינת המבחן לפיה המעורבות הנוכחית בפלילים הינה חריגה לאורח-חייו של הנאשם, ונוכח התקופה בה שהה בתנאים מגבילים, סבורה היא כי עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות תהווה ענישה הולמת למצבו ולהתנהגותו.

3.         ב"כ המאשימה לא התעלם מהמלצת שירות המבחן, אך לטענתו על בית-המשפט ליתן ביטוי למכלול השיקולים הקיימים. הפנה למגמה החד-משמעית של הפסיקה, לפיה בעבירות נשק ראוי, ככלל, להעדיף שיקולים הרתעתיים והגנה על בטחון הציבור על פני שיקולי שיקום של הנאשם. עוד הדגיש את מדיניות הענישה הברורה לפיה מי שמחזיק נשק דינו לרצות מאסר מאחורי סורג ובאיח - גם אם המדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי. מגמה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה המדובר ב"מכת איזור", ולעיתים החזקת הנשק מהווה מעשה מקדמי לתרחישים קשים הרבה יותר. באופן ספציפי העיר, כי החזקת שני אקדחים מאיינת כל טענה של החזקה לצרכי הגנה עצמית. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה נוהגת בטווח ענישה של בין 11 חודשים - 20 חודשים, ועתר לבית-המשפט להשית עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

4.         ב"כ הנאשם הדגיש כי המדבור בנאשם צעיר ללא כל עבר פלילי, אשר הודה במסגרת הסדר טיעון וחסך זמן שיפוטי. הפנה לנסיבות ייחודיות של מקרה זה אשר נחשפו בעתירה לגילוי ראיה, מהם עולה כי בעל הנשק לא עמד לדין. כן הדגיש את חלוף הזמן מאז האירוע, כשהנאשם התייצב לכל הדיונים. עוד פירט באשר לתקופה הממושכת בה שהה בתנאים מגבילים, כאשר מזה 8 חודשים חירותו אינה מוגבלת כלל. הסניגור היפנה לאמור בתסקיר אודות נסיבותיו חייו הקשות, כאשר הנאשם הוא שתומך ומטפל בבני משפחתו. עוד ביקש לכשנע, כי הנאשם מצוי בחרדה מפני ההליך המשפטי ואינו מסוגל לחשוב קדימה עד שיסתיים. לטעמו, המדובר במקרה חריג המצדיק סטייה ממדיניות הענישה הקיימת תוך מתן משקל בכורה לאינטרס השיקום של הנאשם, ואימוץ המלצת קצינת המבחן שהינה מאוזנת. הסניגור הגיש גזרי-דין לתמיכה בטענתו לפיה במקרים דומים, גזרו מותבים שונים ענישה של מאסר שלא מאחורי סורג ובריח, אלא בעבודות שירות.

5.         במסגרת ראיות לעונש, העיד מעסיק לשעבר של הנאשם, אשר מכיר אותו שנים רבות ותיאר כי היה עובד אחראי אשר נתן בו אמון מלא. כן העיד אביו של הנאשם באשר לאופיו של בנו ותיאר כי אכן בנו הוא שמטפל במספר בני משפחה.

6.         בדברו לבית המשפט הביע הנאשם צער וחרטה על מעשיו, תיאר כי חייו נעצרו מאז מעצרו, הינו מאורס מזה כשלוש שנים, הדגיש כי מדובר בהסתבכות יחידה וביקש את רחמי בית-המשפט.

7.         מהתסקיר שהוגש לעיוני למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו רווק בן 27 שנים, מאורס ועתיד להתחתן בחודש ספטמבר 2012. הנאשם התייתם מאימו בגיל 10, והציג אישורים המעידים על כך כי מטפל בבני משפחה מבוגרים. סיים 12 שנות לימוד, רכש מקבצוע כטטי בו עבד לאורך השנים, ובטרם מעצרו אף נרשם ללימודים בקורס למנהלי עבודה וקבלנים. באשר לעבירה הסביר, כי במהלך עבודת פינוי חלקת אדמה השייכת למשפחה, הבחין בשקית ובה הנשק, אך נלחץ וחשש לדווח על כך לבני משפחה ו/או לרשויות. הדגיש, כי פעל מתוך שיקול-דעת מוטעה בשל לחצים כלכליים ורגשיים. להערכת קצינת המבחן, אין המדובר באדם בעל דפוסי התנהגות שוליים, אלא המדובר במעורבות חריגה לאורח חייו. עוד התרשמה, כי ההליכים המשפטיים, לרבות תקופת השהייה בתנאים מגבילים, סייעו בהבנת ובהפנמת חומרת התנהגותו והפסול שבה. על כן, המלצתה היא, כאמור, להטיל ענישה קונקרטית וחינוכית של מאסר בדרך של עבודות שירות.

8.         הצדק עם ב"כ המאשימה, כי אופי העבירה ונסיבותיה אכן מחייבות השתת ענישה ממשית מאחורי סורג ובריח. מדיניות הענישה היא ברורה בנסיבות אלו, ואפילו כשעסקינן באדם צעיר ללא עבר פלילי:

            "הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל        גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין" (ראו רע"פ 2718/04 פואד אבו-דחאל נגד מדינת ישראל, מתוך אתר נבו מיום 29.3.2004).

9.         הדברים נכונים גם בעניינו של הנאשם שבפניי, מבלי להתעלם מההתרשמות החיובית העולה מתסקיר שירות המבחן. הנאשם הודה בכך, כי הוא זה שהחזיק בשני כלי נשק - אקדחים - ובהם נמצאו מחסניות תואמות לצד מחסנית תואמת נוספת, במחסן המצוי בשטח המשפחה. מתקשה אני לקבל את גירסתו העולה בתסקיר לענין אופן "מציאת" הנשקים והסיבה להמשך החזקתם, אך בכל מקרה, אין בגירסה זו כדי להפחית מעוצמת האינטרס הציבורי המחייב השתת ענישה מוחשית כמבוקש על-ידי ב"כ המאשימה.

10.        לאור מדיניות הענישה שהותוותה בפסיקת בית-המשפט העליון, חומרת העבירה בכך שהחזיק בשני נשקים ובהם מחסניות, והעובדה שאכן מדובר ב"מכת איזור" המחייבת הרתעת הנאשם ואחרים שכמותו, עתירת ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (לצד מאסר על תנאי וקנס) היא ראויה ומתחייבת בנסיבות. אורך תקופת המאסר כרוכה, כמובן, בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה (ע"פ 5220/09 עוואודה נגד מדינת ישראל, מתוך אתר נבו מיום 30.12.09).

11.        ואכן, לצורך קציבת תקופת המאסר הראויה, יש לשקול לקולא את הודאתו של הנאשם בכתב-אישום, את ההתרשמות שככלל המדובר באדם עובד, מתפקד באופן נורמטיבי, בעל תוכניות ושאיפות לעתיד - כאשר הסתבכות זו נותרה בגדר הסתבכותו היחידה בפלילים. כן יש מקום להתחשב בחרדה המתוארת מההליך המשפטי, שהיווה הרתעה בפני עצמה, בתקופה הממושכת בה שהה בתנאים מגבילים ובכל המתואר בתסקיר אשר הביא להמלצת קצינת המבחן. איזון בין מכלול האינטרסים, תוך התחשבות בכל השיקולים לחומרא ולקולא מביאים לכך שניתן להקל עם הנאשם ולא להשית עליו את רף הענישה שהוצג על-ידי התביעה, גם אם מקובל עליי, שלולא נתוניו החיוביים של הנאשם המדובר בעונש ראוי.

12.        לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

            10 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו: 20.7.10 - 27.7.10.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

קנס בסך 6000ש"ח, או 60 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם עד ליום 1.12.12.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום,  ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: